אחרי שהביטלס התפרקו, פול לא רצה שום קשר עם אלן קליין, מי שמונה ע"י ג'ון, ג'ורג' ורינגו למנהל הלהקה, לכן, פנה לגיסו, עורך הדין לי איסטמן, וביקש את שירותיו כדי לתבוע בבית המשפט את ניתוק יחסיו העסקיים מקליין. איסטמן הסביר לו שהוא לא יכול לתבוע את קליין משום שהוא לא חלק מחברת Apple והדרך היחידה שלפניו היא לתבוע את ג'ון, ג'ורג' ורינגו, שותפיו לחברה. לאחר התלבטויות לא פשוטות, הגיש פול ב-31 בדצמבר 1970 תביעה משפטית נגד חבריו לשעבר ללהקת הביטלס.
ברגע שפול הגיש את תביעתו בבית המשפט הוקפאו הכספים של חברת Apple עד לבירור העניין בבית המשפט, כך שאף אחד מחברי הביטלס, כולל פול עצמו, לא יכול היה למשוך במשך תקופת המשפט כספים, גם לא תמלוגים על שיריהם בתקופת הסולו שלהם. כדי להתגבר על המכשול הפיננסי הזה החליט פול להתחכם ולכן החל מהתקליט Ram שיצא בשנת 1971, הוא רשם את אשתו, לינדה, כשותפה שלו לכתיבת שיריו. מאחר ולינדה לא הייתה שייכת לחברת Apple היא יכלה לקבל את חלה, כביכול, בתמלוגים על השירים הללו.
סר לו גרייד, הבעלים של רשת ATV אשר רכשה בשנת 1969 מדיק ג'יימס את מניותיו בחברת Northern Songs, ובכך הפך להיות בעל זכויות ההפצה של קטלוג שירי הביטלס, הבין את התרגיל של פול, שכן היה ברור כשמש שלינדה חסרת כל יכולת מוזיקלית ולכן לא הייתה מסוגלת לכתוב שירים, ולכן החליט להגיש נגדו תביעה בבית המשפט. פול הבין מיד שאין לו כל סיכוי לשכנע את בית המשפט שאשתו באמת שותפה בכתיבת השירים ולכן החליט להקדים תרופה למכה ויצר מיד קשר עם סר גרייד כדי להגיע איתו להסדר מחוץ לכתליו. סר גרייד הציע לפול להשתתף בהופעת טלוויזיונית מיוחדת שתקרא James Paul McCartney, בהפקת רשת הטלוויזיה שבבעלותו, ATV, ובתמורה הוא לא יתבע אותו. פול הסכים וזה אפשר לו להמשיך ולרשום את שיריו על שמו ועל שם לינדה, סידור שנמשך עד האלבום Wings At The Speed Of Sound, שיצא בשנת 1976, כשהקפאת כספי חברת Apple הסתיימה. הסיבה שפול הפסיק את ההסדר הזה אז, הייתה החלטת השופט בשנת 1975 על פירוק שותפות הביטלס ובכך תמה הקפאת הכספים.
התכנית המיוחדת, James Paul McCartney, שודרה ע"י הרשת הבריטית ATV בארצות הברית ב-16 באפריל 1973 ובבריטניה ב-10 במאי של אותה שנה. זו בעצם הייתה תכנית הטלוויזיה המיוחדת הראשונה של פול מאז Magical Mystery Tour, ששודרה בדצמבר 1976, וכמו אז ניתנה לו שליטה אמנותית מלאה עליה. אלא שכמו אז, הביקורות היו שליליות מאד.
מגזין המוזיקה Melody Maker כתב:
למקרטני תמיד הייתה נטייה לרומנטיקה, ואין שום דבר רע בזה, אבל גם הפעם העניין יוצא לעתים קרובות משליטה, וזה הופך להיות מנופח מדי ומטופש.
העיתון New York Times כתב:
מדובר בסדרה של אירועים מנותקים שנקשרו ביחד עם פרסומות למכוניות שברולט
העיתון Washington Post התלונן על זמן המסך שהוקצה ללינדה וכתב:
הקריירה הקודמת של לינדה לא הכשירה אותה להופיע בפני הציבור
מגזין המוזיקה החשוב Rolling Stone כתב:
פול מקרטני נראה מרוחק וההפקה לא עשתה דבר כדי לשפר את בעיית התדמית המתמשכת שלו, ולא עזרו הצדדים המוזיקליים של התכנית שהיו רגילים ובוודאי מאכזבים.
מבקר המוזיקה פיטר דוגט כתב:
היה בלתי אפשרי לזהות את התכנית כיצירתו של האיש שהגה את Magical Mystery Tour.
המבקר רוברט רודריגז כתב:
בניסיון להציג את מקרטני כבדרן, התכנית הביכה את הקהל שלו, ואפילו קטעי המוזיקה לא היו מבריקים.
הנה מופע הטלוויזיה James Paul McCartney:
Comments