הביטלס היו המנהלים של בריאן אפשטיין

בניגוד למה שרבים חושבים, למרות שבריאן היה המנהל של הביטלס, הוא לא ניהל את הביטלס. במסגרת תפקידו, הוא ניהל את ענייני הלהקה אבל הוא לא היה המנהל שלהם, כלומר, לא היה הבוס שלהם. למעשה בריאן היה שכיר של חברי הביטלס, שחתמו ביניהם, כבר בשנת 1961, על חוזה שהפך אותם לשותפים במעמד שווה, ממש כמו שותפות עסקית.

בתחילת שנות ה-60, כשהופיעו הביטלס במועדונים של ליברפול ושל המבורג, ולפני שבריאן נכנס לתמונה, הם הרוויחו 25 פאונד בשבוע כל אחד, פחות או יותר, וזה היה תלוי בהכנסות שהיו להם באותו שבוע מההופעות אבל כאלה לא היו חסרות. כדי להבין את סדר הגודל נציין שאביו של ג'ורג' למשל, הרוויח 10 פאונד בשבוע בתור נהג אוטובוס, והשכר של יתר ההורים לא היה רחוק מזה. כך, שהשכר שקיבלו חברי הביטלס היה מאד יפה והרבה יותר גבוה מזה של ההורים שלהם. כשבריאן הפך למנהל של הלהקה, הוא שילם להם, עפ"י החוזה שנחתם ביניהם, שכר שבועי קבועה שלא היה תלוי עוד בכמות ההופעות שהיו להם. בהתחלה, הציע בריאן שגובה השכר שיקבלו יהיה 50 פאונד בשבוע ובמידה וההכנסות השבועיות יהיו גבוהות יותר, ההפרש ילך אליו. חברי הביטלס שקלו את ההצעה אבל תשובתם הייתה שההצעה הזו לא מקובלת עליהם משום שהם בטוחים שההכנסות שלהם יעלו בהרבה על 50 פאונד בשבוע, והם צדקו.

בסופו של דבר, חתמו הביטלס ב-24 בינואר 1962 על חוזה לחמש שנים שקבע שהשכר של בריאן יהיה 10 אחוז מההכנסות והיתר יחולק שווה בשווה בין חברי הלהקה. עוד קבע החוזה, שאם ההכנסות השבועיות של הלהקה יעלה על 120 פאונד, יעלה שכרו של בריאן ל-15 אחוז מהן. האמת היא שבריאן היה מלכתחילה מעוניין בשכר של 20 אחוז בשבוע אבל פול ניהל אתו משא ומתן קשוח וזו הייתה התוצאה. החוזה הזה שעליו חתמו חברי הביטלס, לא נחתם ע"י בריאן משום שחשב שקודם עליו להוכיח את עצמו כמנהל ולהשיג להם חוזה הקלטות.

באוגוסט 1962 הצטרף רינגו ללהקה אבל בניגוד לקודמו, פיט בסט, הוא לא צורף אליה במעמד של שותף שווה זכויות אלא במעמד של שכיר תמורת שכר שבועי. רק אחרי שהוכיח רינגו שהוא מתאים ללהקה, הוא הפך לשותף במעמד שווה להם וקיבל שכר כמו שלהם. ב-1 באוקטובר 1962, ארבעה ימים לפני שיצא הסינגל Love Me Do, נחתם חוזה חדש עם בריאן והפעם גם בחתימתו, ובשנת 1963 הועלה שכרו של בריאן ל-25 אחוז מההכנסות של הביטלס.

בחוזה נקבע כי על בריאן להיות אחראי על קביעת ההופעות, ניהול לוחות הזמנים, הפרסום, ענייני התקשורת, הדרך שבה תופיע הלהקה בפני הקהל, כמו ביגוד, איפור, העמדה על הבמה וכדומה, ואפילו על המוזיקה שתבצע. בפועל, הביטלס מעולם לא אפשרו לבריאן לקחת כל אחריות ובוודאי לא להתערב בענייני המוזיקה שלהם. עם הזמן, נישלו הביטלס הלכה ולמעשה את בריאן מיתר תחומי האחריות, כולל ענייני ההופעות, כלומר ההחלטה להפסיק להופיע. גם בפועל וגם על-פי החוזה, הביטלס היו לגמרי הבוסים של בריאן.