האי של ג'ון

בשנת 1967 קרא ג'ון לנון לאלסטר טיילור, אחד העוזרים של הביטלס, וביקש ממנו לרכשו בשמו אי שיהיה מרוחק שעתיים מלונדון. אחרי חיפושים רבים, קרא טיילור ידיעה בעיתון על אי שמוצע למכירה, בשם דוריניש, שבמפרץ קלי, באירלנד, שגודלו כ-19 דונם. טיילור נסע לאי, והביא ממנו צילומים של המקום לג'ון, אשר גילה בו עניין. אחרי שקיבל מקלייב אפשטיין את סכום הכסף הדרוש למכירה, הגיע טיילור בזמן למכירה הפומבית שנערכה בבווסטפורט הקרובה לאי, שם גילה שמולו מתחרים כ-40 קונים פוטנציאליים, רובם חקלאים תושבי האזור שקיוו לרכוש את האי כדי שישמש כשטח מרעה לצאן והבקר שלהם. בסופו של דבר, טיילור רכש את האי תמורת 1,700 פאונד, מבלי לגלות שהרכישה היא בשמו של ג'ון.

זמן קצר לאחר מכן, החליט ג'ון לבוא לבקר באי. לשם כך שכר מייקל בראון, עורך הדין שטיפל מטעמו של ג'ון בעסקה, את פאדי קווין, בונה סירות שגר באי אינישקוטל, במרחק של כקילומטר מדוריניש, כדי שייקח את ג'ון לסיור באי שלו. לקווין לא נמסר שמו של הנוסע ורק מאוחר יותר גילה שמדובר בג'ון לנון לנון מהביטלס, אבל זה לא אמר לו הרבה, שכן הביטלמניה לא ממש הגיעה לפינה הזו במערב אירלנד. ג'ון בילה באי כשעה וחצי ולאחר מכן נסע לביתו של קווין כדי לשתות כוס תה.

ג'ון רצה לבנות באי בית שישמש אותו, ואת סינת'יה וג'וליאן בן ה-4 כשישהו בחופשות באי. ג'ון קיבל את ההיתר הדרוש מרשויות מחוז מאיו, שבשטחו נמצא האי דוריניש, עד שהתברר לו שבגלל תנאי הקרקע, נדרשו עבודות תשתית רבות ולכן במקום לבנות בית החליט להציב במקום קרוואן מעוצב בסגנון היפי שהיה בשטח ביתו שמחוץ ללונדון. הביקור הבא של ג'ון באי היה כשנה לאחר מכן, ב-22 ביוני 1968, כשטס אליו במסוק עם בת זוגו החדשה, יוקו אונו, ושני ידידים, השדרן רונאן אוריילי והשחקן רוברט שו. מעבר לזה לא ידוע על ביקורים נוספים של ג'ון באי לבדו או עם משפחתו.

בשנת 1970 נפגש ג'ון במשרדי אפל עם סיד רולה, שכונה "מלך ההיפים", ושמע ממנו שהוא מחפש אי כי להקים בו קומונה, וג'ון הציע לו את האי דוריניש. רובל שמח על ההצעה ומיד הדפיס פליירים והפיץ אותם בקרב קהילת ההיפים בלונדון כדי שיצטרפו אליו. בסופו של דבר, התארגנה קבוצה של 25 אנשים ותינוק שנסעה לדוריניש כדי לקיים בו מחנה קיץ בן שישה שבועות, שימש כתקופת ניסיון לפני שיחליטו לעבור לשם בדרך קבע. החבורה התגוררה באוהלים ולבסוף נשארו באי כשנתיים. הם גידלו בו ירקות, הדליקו מדורות כדי להתחמם ולהאיר בלילות ואחסנו מזון בשקעים שבנו במיוחד בקרקע. הם קנו מצרכים בווסטפורט פעם בשבועיים. מאחר ולא היו להם סירות, הם נעזרו בדייגי הצדפות שפעלו בקרבת האי כדי לנוע לבווסטפורט הלוך ושוב. בשנת 1972 פרצה שריפה באי שכילתה את האוהלים והחבורה נטשה את דוריניש.

בשנים האחרונות לחייו, חזר ג'ון לרעיון לבנות באי בית גדול שימש אותו ואת יוקו ושון בחופשותיהם באי. על כך סיפרה יוקו:

זה היה מקום שחשבנו שנוכל להימלט אליו מהלחצים היומיומיים ולבלות בו ביחד באין מפריע. לעתים קרובות דנו ברעיון לבנות שם קוטג'. המקום נראה כל כך יפה ושליו, וכזה מקום מבודד נראה היה מקום מושלם לברוח אליו.

ג'ון ויוקו לא הספיקו לממש את הרעיון לבנות באי בית "לברוח אליו". אחרי הרצח של ג'ון, יצרו השלטונות במחוז מאיו קשר עם יוקו והציעו שעפרו של ג'ון יפוזר בשטח האי, דבר שבסוף לא קרה ועפרו פוזר בסנטרל פארק, מול ביתו בניו יורק.

בנובמבר 1983 מכרה יוקו את האי תמורת 30,000 פאונד ותרמה את הסכום לבית יתומים באירלנד. על כך אמרה יוקו:

מכירת דוריניש היא ביטוי לאהבה שיש לג'ון ולי לאירלנד ולאנשיה. ג'ון היה רוצה שהאי יוחזר לאירים. רוחו של ג'ון חיה באירלנד. סבו נולד בדבלין, וג'ון תמיד חשב על עצמו כעל אירי. ג'ון הי תמיד מאוד מודאג ממה שקורה באירלנד. הוא חשב הרבה על העם האירי וחש תמיד אמפתיה כלפי סבלם. המצוקה של העם האירי תמיד הייתה לנגד עיניו.

דוריניש משמש כיום כאתר מרעה לבעלי חיים ולעתים מבקרים בו מעריצי ביטלס.