רויסטון אליס הוא סופר ומשורר, ומי שנחשב לדובר תרבות הביט או דור הביט בבריטניה. יסודותיה המרכזיים של תרבות הביט, שהייתה פופולרית בקרב הצעירים, הם דחייה של ערכי החברה המקובלים, חיפוש רוחני, חקר דתות המזרח, דחייה של החומרנות, התנסות בתרופות פסיכדליות ושחרור מיני. חברי הסילבר ביטלס ראו את עצמם כחלק מתרבות הביט.
רויסטון התפרסם כשהופיע בטלוויזיה בתכנית בשם Living for Kicks. הוא כינה את הופעותיו Rocketry, שילוב של המילים rock ו-poetry, שכן שילב בהן שירה ומוזיקת רוק. לצדו הופיעו לפעמים להקת The Shadows (להקתו של קליף ריצ'רגד) ולפעמים להקת The Crusaders, שבה היה חבר ג'ימי פייג', מי שיהיה ממייסדי להקת לד זפלין. הנה קטע מתכנית משנת 1960, ובה רויסטון אליס:
הנה השיר Jet Black משנת 1960 של להקת The Crusaders עם ג'ימי פייג':
ביוני 1960 הגיע רויסטון אליס, כשהוא בן 19, לליברפול לביקור בן שבוע במטרה לקיים ערבים של קריאת שירה, בהזמנת Liverpool Guild of Students (אגודת הסטודנטים של ליברפול). עם הגעתו לליברפול, המקום הראשון שאליו ניגש רויסטון היה בית הקפה The Jacaranda, שהיה מקום מפגש של סטודנטים ואמנים. רויסטון ידע ששם ימצא אנשים שכמוהו שייכו את עצמם לדור הביט. בבית הקפה החל לשוחח עם בחור צעיר בשם ג'ורג' הריסון, וסיפר לו על מטרת ביקורו בליברפול. ג'ורג' סיפר לו שהוא מנגן בלהקה, הסילבר ביטלס, שהופיעה לא מזמן, במאי 1960, בסקוטלנד עם הזמר ג'וני ג'נטל, ושמופיעה מדי פעם בבית הקפה The Jacaranda ובמועדונים אחרים בליברפול. ג'ורג' הציע לו לבוא לדירת שותפים קרובה שבה גרים בשכירות סטיוארט סאטקליף ורוד מוריי, וג'ון לנון, וכעת ג'ורג' בעצמו, נוהגים ללון בה לעיתים קרובות. מרגע שנפגשו נוצרה בין כולם כימיה ורויסטון הפך לדייר למשך השבוע שהוא בילה בליברפול.
בשבוע הזה נהגו ג'ון, פול, ג'ורג', סטיוארט, ביל הארי ורוד מוריי לקיים עם רויסטון דיונים רבים ולשוחח על אמנות, מוזיקה ובוהמייה. רויסטון סיפר על השירה שלו ואף הציע לג'ון, אליו חש קירבה גדולה במיוחד, לעזוב את בית הספר ולהקדיש את עצמו למוזיקה. כדוגמה, הוא סיפר על עצמו כשעזב את בית הספר בגיל 16 והקדיש את עצמו לשירה, וכבר בגיל 18 הוציא את ספר השירה הראשון שלו בשם Jiving To Gyp. במהלך השיחות ביניהם לימד אותם רויסטון להשתמש בסם בשם בנזדרין שנהג לפרק ממשאבים להקלת הנשימה שנמכרו בבתי מרקחת. כשנשאל על-ידי פול מה התכניות שלו לעתיד הוא השיב: I want to be a paperback writer ("אני רוצה לכתוב ספרים שיודפסו בכריכה רכה"). באותם הימים סופר שספריו הודפסו בכריכה רכה, נחשב למצליח ופופולרי. פול זכר את התשובה הזו כשבשנת 1966 הוציא את השיר Paperback Writer. הנה השיר:
רויסטון הזמין את הסילבר ביטלס לבוא איתו ללונדון ולהיות להקתו הקבועה. מאחר וה-1 ביולי הוא היום האחרון של שנת הלימודים, העיתוי היה נראה מושלם. אבל הדבר לא יצא לפועל, שכן ההזדמנות שצצה בפני הסילבר ביטלס לנסוע להמבורג באוגוסט 1960, נראתה להם מושכת יותר. רויסטון מספר שכשהציע להם לבוא איתו ללונדון, שאל את ג'ון איך הם מאייתים את שם הלהקה. ג'ון אמר: Beetles. רויסטון הציע לו שמשום שהם חלק מדור הביט (Beat), ישנו את איות השם כך: Beatles. הסיפור הזה פורסם בשתי כתבות של עיתון המוזיקה Record and Show Mirror מה-9 ומה-14 ביולי 1960, שעסקו בתכניות של רויסטון להביא את הביטלס כלהקה שלו ללונדון. זה למעשה הפרסום הראשון של הביטלס בעיתון מוזיקה.
רויסטון נהג לחמם פשטידות עוף ופטריות קפואות ולהגיש אותן לארוחת ערב לחבריו לדירה, ולעיתים קרובות היה שוכח אותן בתנור עד שהיו נשרפות. ב-6 ביולי 1961 פרסם ג'ון מאמר בשם Being A Short Diversion On The Dubious Origins Of Beatles (Translated From The John Lennon) ובו תאר בדרך הומוריסטית על מקור השם ביטלס. במאמר, שפורסם בעיתון Mersey Beat של ביל הארי, כתב ג'ון שההצעה לשם ביטלס עם האות A באה מ-a man on a flaming pie (איש על פשטידה בוערת) בהתייחס לרויסטון. המשפט הזה היה גם השראה לשירו של פול בשם Flaming Pie שנכלל באלבום בשם זה משנת 1997. הנה השיר:
ב-24 וב-25 ביוני 1960 קיים רוסיטון את שני הערבים של קריאת שירה שאליהם הוזמן, בבית הקפה שבמרתף בניין Liverpool Guild of Students (אגודת הסטודנטים של ליברפול). הערבים כונו Jazz and Poetry. ג'ון, סטיוארט, רוד וביל נכחו בקהל. אחרי הערבים הללו נהגו הארבעה, יחד עם רויסטון, לשתות בפאב Ye Cracke ולדון ברעיונות איך לקדם את התרבות של ליברפול בעולם - ג'ון באמצעות המוזיקה, סטיוארט ורוד באמצעות הציור וביל באמצעות הכתיבה. החבורה קראה לעצמה The Dissenters. בשנת 2003 נקבע בפאב Ye Cracke שלט ע"י ביל ורוד, המציין את הדיונים הללו עם רויסטון אליס.
בערב אחר, שכונה Poetry-to-Rock, הופיע רויסטון בבית הקפה The Jacaranda, שם הקריא שירה כשהסילבר ביטלס הופיעו לצדו.
ב-8 באוגוסט 1963, הביטלס הופיעו באי גרנזי, שם עבד רויסטון כמכונאי של אניות מעבורת. למחרת ההופעה, הזמין רויסטון את ג'ון לדירתו שם הכיר לו את בת זוגו, ששמה היה סטפני ושנהגה ללבוש שקיות פוליאתילן (polythene). השלושה התנסו באותו ערב בסקס קינקי עם השקיות הללו. החוויה הזו שימשה את ג'ון כהשראה לשיר Polythene Pam שנכלל במחרוזת שבאלבום אבי רוד משנת 1969. היה לשיר הזה גם מקור השראה נוסף: בשנת 1961 הייתה מעריצה בת 14 שנהגה לפקוד את הופעות הביטלס בליברפול ושמה היה פאט הודג'ט אבל כולם כינו Polythene Pat, כי היא אהבה, באפן מוזר מאד, ללעוס פוליאתילן. הנה השיר:
בשנת 1964 פרסם רויסטון ספר בשם Myself For Fame העוסק בכוכב פופ דמיוני. בספר ישנו פרק המספר על ביקורו של הגיבור בעיר ליברפול, שם הוא נפגש עם להקה דמיונית בשם The Rythmettes. רויסטון סיפר שהפרק הזה מתבסס על חויותיו באותו שבוע של יוני 1960, שבו בילה עם הביטלס בליברפול.
בשנת 2006 פגש רויסטון את פול בפריז. כשפול ראה אותו מיד החל לצטט את השורה הראשונה של אחד השירים שנהג להקריא בליברפול: Easy, easy, break me in easy (לאט, לאט, שבור אותי לאט). פול גילה לו שאחרי שרויסטון סיפר להם אז בליברפול שסטטיסטית אחד מכל חמישה גברים הוא הומוסקסואל, הוא נהג לשאול את עצמו, כשהביטלס היו חמישה, יחד עם פיט בסט שהצטרף זמן לא רב אחרי שרויסטון חזר ללונדון, מי מהם הוא זה שנמשך לבני מינו.
Comentarios