האיש הנוסף שוויתר על הביטלס

אלן וויליאמס ניהל את הביטלס בראשית דרכם, יחד עם שותפו, הרולד פיליפס, המכונה לורד וודביין. וויליאמס נודע כמנהל הראשון של הביטלס אבל יותר מכל, כאיש שוויתר עליהם. זו גם הכותרת שהוא נתן לספרו The Man Who Gave The Beatles Away, משנת 1975. אבל מסתבר שוויליאמס לא היה לבד ואדם בשם דויד גילברט זכאי גם הוא לתואר המפוקפק הזה.

ב-29 באפריל 1963, שבועות ספורים לפני שהביטלמניה פרצה בלונדון ובבריטניה כולה, ואחר כך ברחבי העולם, הגיעו פול, ג'ורג' ורינגו לסנטה קרוז, בטנריף שבספרד, כדי לבלות חופשה ולנוח מסדר יומם העמוס. סטריד קירשהר, ידידתם מהמבורג ובת זוגו של סטיוארט סאטקליף המנוח, הצטרפה אליהם. ג'ון יצא במקביל לחופשה בברצלונה ובטורמולינוס שבספרד, יחד עם בריאן אפשטיין. פול, ג'ורג', רינגו ואסטריד השתכנו בבית שהשאיל להם קלאוס פורמן, ידידם מהמבורג, באזור לוס ריאלחוס, ושהשתייך לאביו הרופא של קלאוס, ד"ר מקסימיליאן פורמן. בניית הבית הסתיימה לא מזמן ועדיין לא היה מחובר לחשמל, לקו טלפון ואספקת המים הייתה חלקית.

בימי החופשה, נהנו פול, ג'ורג' ורינגו מהאלמוניות שכל כך הייתה חסרה להם באנגליה, אם כי הם משכו גם שם תשומת לב בגלל התספורת הלא שגרתית על ראשיהם. יום אחד, הגיעו פול, ג'ורג' ורינגו לבר בשם לידו סן טלמו, על שם החוף שבו היה ממוקם, והציעו לבעל המקום, דויד גילברט, להופיע שם בחינם. גילברט הסתכל עליהם וסירב להצעתם כי התספורת שלהם, לא תאמה לסגנון המעודן שהלקוחות שלו היו רגילים לו. כעבור מסופר ימים, ב-9 במאי 1963, חזרו הביטלס לאנגליה, וכעבור יומיים, ב-11 במאי, הגיע האלבום הראשון שלהם, Please Please Me, למקום הראשון במצעד הפזמונים הבריטי.

שנים מאוחר יותר, סיפר גילברט להיסטוריון הספרדי ומומחה הביטלס, ניקולס גונזלס למוס, מחבר הספר The Beatles in Tenerife משנת 2010, שכאשר וויתר על ההצעה של הביטלס להופיע בבר שלו, ועוד בחינם, הוא לא תיאר עד כמה הוא הולך להצטער על כך. בכך הפך גילברט לאיש הנוסף שוויתר על הביטלס.