ג'ון לנון היה הביטל המרדן, פול מקרטני היה הביטלס החמוד, ג'ורג' הריסון היה הביטל השקט ורינגו סטאר היה הביטל החביב. כשעוקבים אחרי אורח חייו והתבטאויותיו של ג'ורג' מבינים עד כמה הכינוי שלו, הביטל השקט, היה מאד רחוק ממי שהוא היה באמת. את ג'ורג' היה נכון יותר לכנות הביטל המגניב או הביטלס המצחיק. למה מגניב? כי היה בג'ורג' משהו מסקרן ומרוחק שהפך אותו למגניב ביותר. למה הביטל המצחיק? כי הילדות שלו בליברפול זיכתה אותו, כמו את מרבית בני עירו, בחוש הומור שנון, אך ג'ורג' ידע לשמור את חוש ההומור שלו לרגעים המתאימים ביותר. כך היה כשאמר לבריאן אפשטיין, בדצמבר 1961, בעודם ממתינים להגעתו של פול לפגישה, וזה איחור כי היה באמבטיה, שאמנם פול יגיע באיחור אבל יגיע מאד נקי. דוגמה נוספת היא תשובתו לשאלה של ג'ורג' מרטין, בתום האודישן של הביטלס עבור חברת EMI, ביוני 1962, האם יש משהו שהם לא אהבו, כי מה שהוא לא אהב זו העניבה שלו. דוגמה מאד לא מוכרת היא כשבתחילת 1968, קיבל ג'ורג' לאשראם ברישיקש, מכתב ממעריץ בשם אייוון, שביקש ממנו 100 דולר כדי לרכוש סיטאר. הסיבה שאייוון מצא לנכון לבקש את הכסף מג'ורג' היא שהיה זה ג'ורג' מי שעורר בו רצון לרכוש אלת הכלי הזה.
למרות הבקשה החצופה של אייוון, ג'ורג' ראה דווקא את הצד המצחיק בבקשה והחליט להשיב לו תשובה שנונה במיוחד שהגיעה עם ציור מקורי שלו. כך כתב ג'ורג' במכתב התשובה לאייוון שכתב ב-6 באפריל 1968 (ראו תמונה מצורפת):
רישיקש
ההימאליה
הודו
6 באפריל
אייוון היקר,
(ציור)
זו חברה שלי, וחשבתי שאולי תרצה להסתכל עליה. קוראים לה מרי והיא יוצאת החוצה רק בתחילת האביב, אחרי תקופת המונסון. הרגע השאלתי לה את 100 הדולרים האחרונים שלי, אז למרבה הצער אין לך מזל, כך שתצטרך להסתפק באיחוליי. המשך להתאמן, ובהצלחה ללהקה שלך ולך.
ג'ורג' הריסון (חתימה)
אייוון היה מעריץ בעל מזל נדיר. ראשית, הסיכוי שג'ורג' יקרא דווקא את המכתב שלו מתוך ערימות מכתבי המעריצים שקיבל מדי יום היה כמעט אפסי; ואם כבר קרא את המכתב שלו, הסיכוי שיענה לו נמוך עוד יותר; ואם כבר ענה לו, הסיכוי שיענה לבקשה חצופה לקבל ממנו כסף ממש נמוך; ואם בכל זאת ענה לבקשה חצופה כזאת, הסיכוי שיצייר לו ציור מקורי שלו ממש שואף לכלום.
אייוון שמר את המכתב אבל אם היה מוכר אותו, סביר להניח שכמות הסיטארים שיכול היה להרשות לעצמו לרכוש הייתה גדולה במיוחד.
コメント