ג'ון לנון עשה הכל כדי להאניש את עצמו

מעבר להיותו מוזיקאי גאון, תמיד נתפס ג'ון לנון כאדם בעל חוש הומור מפותח מחד, ובעל מחשבות עמוקות ודעות מגובשות, ולא פעם ביקורתיות עד כאב מאידך. ג'ון מעולם לא הסתיר את הצד הקומי שלו, גם מול מול המצלמות, כאשר עשה פרצופים, העיר הערות מצחיקות, דיבר בג'יבריש ושלף ללא הרף ג'סטות ותעלולים קומיים. ג'ון ידע להגיד את הבדיחות שלו לעיתים בצורה ילדותית, לעיתים בצורה בוטה וגסה ולעיתים בצורה מתוחכמת, אבל תמיד בצורה אמיצה.

כאדם מאד קרוב אליו, היה לעיתים פול מקרטני מטרה לבדיחות של ג'ון ובמיוחד שלח עקיצות לשירים שכתב, במיוחד אלה שהוא כינה granny music shit. כך אמר ג'ון על השיר When I’m 64: "אף פעם לא הייתי חולם לכתוב שיר כזה. יש דברים שאני אף פעם לא חושב עליהם, וזה אחד מהם"; וכשנשאל מי כתב את השיר Rocky Raccoon הוא השיב: "אתה לא מסוגל לנחש? נראה לך שאני הייתי כותב על דברים כמו Gideon’s Bible וכל זה?"; על השיר Honey Pie אמר: "אני אפילו לא רוצה לחשוב על השיר הזה" ועל Martha, My Dear: "זהו. אמרתי כבר מספיק".

נוסף על פול, ג'ון לא חשש לבחור לעצמו מטרות נוספות לבדיחות שלו. הוא צחק, לפעמים באמצעות שיריו, על הממסד הפוליטי, על הצבא, על הדת, על בית המלוכה, על הנשיא האמריקני ריצ'רד ניקסון, ועל בוב דילן ועוד. ומצד שני, הפך ג'ון למאד רציני כאשר התגייס להגן באפן חריף על זכויותיהם של מיעוטים כמו נשים, שחורים, הומוסקסואלים וכו'.

אבל המטרה החביבה עליו לבדיחות והעקיצות שלו, היה הוא עצמו, וזה לא דבר מובן מאליו בכלל. לג'ון לנון לא הייתה בעיה להציג את עצמו כדמות לא ממש הרואית והרבה פחות אידילית ממה שרוב המעריצים רצו לראות. פעם אמר ג'ון:

חלק מהגישה שלי ושל יוקו היא שאסור להתייחס אלינו ברצינות. אנחנו שני קומיקאים, אנחנו כמו לורל והרדי (הכוונה לשמן והרזה), וזה מי שהם ג'ון ויוקו. יש לנו סיכוי טוב יותר להצליח בתור זוג קומיקאים כי האנשים הרציניים כמו מרטין לותר קינג, ג'ון קנדי וגנדי בסוף נרצחו. אנחנו מעדיפים להיות הליצנים של העולם. אני גאה להיות "ליצן השנה" בעולם שבו אנשים רציניים הורגים אלה את אלה ומשמידים את עצמם במלחמות כמו מלחמת וייטנאם.

במהלך חייו, תמיד עשה ג'ון לנון שימוש בחוש ההומור שלו כדי להנמיך את המעמד שהמדינה, החברה וההמונים נתנו לאותם מוסדות ולאותן הדמויות המורמות, כביכול, שדכאו אחרים. עם זאת, בעיקר דאג ג'ון להנמיך את המעמד שהמעריצים והתקשורת נתנו לו עצמו ולביטלס. ברוב הראיונות שנתן, הוא ניסה לסכל כל ניסיון להפוך אותו לאגדה. עיתונאים ומעריצים ניסו כל הזמן לראות בו אדם מורם ונעלה והוא השתמש בהומור שלו כדי לעשות את ההיפך ולהאניש את עצמו, ובעקר כדי להרוס את המזבח שעליו התעקשו לשים אותו.

מה שג'ון לא הבין הוא שזה היה מצב כמעט בלתי אפשרי. הגישה שלו כלפי עצמו חיזקה את הכוח ואת המעמד שהוא כל כך התעקש להנמיך. למרבה הצער, המסר הזה לא הגיע לאדם אחד שהאמין למה שקרא על ג'ון לנון, והדבר עלה לו בחייו.