ג'ון לנון והמוזיקה השחורה

כשחושבים על מקורות ההשפעה על הביטלס, נהוג לדבר על מוזיקת הרוק'נ'רול. אלביס פרסלי, צ'אק ברי, קארל פרקינס, ליטל ריצ'רד, באדי הולי ורבם אחרים היו מקורות ההשראה עבורם. עם זאת, כשמזקקים את המושג "מקורות ההשפעה" מגיעים ישירות למוזיקה השחורה.

כך אמר ג'ון לנון לדיק גרגורי, בראיון שהתפרסם במגזין Jet ב-26 באוקטובר 1972, תחת הכותרת Ex-Beatle Tells How Black Stars Changed His Life:

לעולם לא אפסיק להכיר בזה שהמוזיקה השחורה היא סם החיים שלי. לביטלס, ל-Sgt. Pepper ולמוזיקת הג'אז אין שום משמעות. המשמעות היא Long Tall Sally של ליטל ריצ'רד, Johnny B. Goode של צ'אק ברי, והמוזיקה של בו דידלי, אותם שמעתי בפעם הראשונה בשנת 1958 ושינו את חיי לחלוטין. באותו רגע וויתרתי על הציור, נשרתי מבית הספר, עזבתי את הכל, השגתי לי גיטרה וכל השאר נשאר מאחור לתמיד.

צ'אק ברי הוא מקור ההשפעה הגדול ביותר על פני כדור הארץ. כך גם בו דידלי וכך גם ליטל ריצ'רד. אין להקה לבנה אחת בכל בכל העולם שלא הושפעה מהמוזיקה שלהם. זה כל מה שהקשבתי לו אי פעם. המוזיקאי הלבן היחיד שהאזנתי לו היה אלביס פרסלי בתקליטים המוקדמים שלו, כי הוא בעצם עשה מוזיקה שחורה. פרסלי צמח בממפיס, וברור שהוא הקשיב למוזיקה השחורה, ואני לא מאשים אותו בזה שרצה להיות חלק ממנה. אני בעצמי רציתי להיות חלק ממנה.

הצלקות המכוערות של התקופה הקולוניאלית הגזענית באנגליה עדיין ניכרות בנמל של ליברפול. הטבעות שאליהן היו קושרים את העבדים כשהורדו מהספינות עדיין נמצאות ברציפים. לכן, הייתה בליברפול קהילה שחורה של בני עבדים ואנחנו שמענו מוזיקה שחורה כל הזמן, בעוד שאנשים ברחבי בריטניה ואירופה מעולם לא שמעו אותה.

ספגתי מוזיקת ​​בלוז, קאנטרי ומוזיקה מערבית. המלחים שהגיעו לנמל ליברפול הביאו תקליטים של מוזיקה עממית מכל הסוגים. כך התקדמנו למוזיקת R&B דרך בו דידלי, צ'אק ברי וליטל ריצ'רד. בהתחלה, שמעתי מבצעים כמו ליד בלי, רוברט ג'ונסון וסליפי ג'ון אסטס, ודרכם הגעתי לצ'אק ברי ולשאר אמני ה-R&B של שנת 1958.

יום אחד שאלתי את עצמי: "למה אני לא יכול לשיר ככה?" ככה רציתי לשיר, אז ניסיתי. חיקיתי את כל המבצעים השחורים וכך גם פול וג'ורג', עד שפיתחנו סגנון משלנו

המוזיקה השחורה היא עדיין כל חיי. כמובן, יש הרבה מוזיקה לבנה נהדרת בימינו, אבל עדיין המוזיקה השחורה היא הדבר. המוזיקה השחורה החלה את המהפכה בעולם, שנקראת מהפכת הנוער. הרוק'נ'רול עשה שינוי כולל של סגנון ושל גישה, ורוק'נ'רול הוא מוזיקה שחורה.

בהופעתו הטלוויזיונית האחרונה שלו, שהתקיימה ב-28 באפריל 1975 בתוכנית הטלוויזיה The Tomorrow Show של רשת NBC, סיפר ג'ון למראיין טום סניידר, על האופן שבו הסאונד המיוחד של הביטלס התפתח מהמוזיקה השחורה:

אנשים ניסו להתנער מהרוק'נ'רול מהרגע שהתחיל. תמיד חשבתי שזה בגלל שזה נוצר מהמוזיקה השחורה, ובגלל המילים של השירים, המאד מחוספסות יחסית למקובל בימים ההם. זה היה כאילו "מה פתאום שהילדים הלבנים והנחמדים שלנו ישתגעו ויזיזו ככה את גופם". הביטלס פשוט משכו את זה עוד קצת הלאה, והפכו את המוזיקה השחורה לקצת יותר לבנה, אפילו יותר מאלביס, כי הוא היה אמריקאי ואנחנו היינו אנגלים

הביטלס היו קשורים, כבר בשנים המוקדמות, למוזיקה השחורה מארה"ב, וההשפעה שלה ניכרת בקאברים לשירים קלאסיים שהם ביצעו תוך חיקוי של המקור, למשל השיר Twist and Shout של ההרכב The Isley Brothers, השיר Please Mr. Postman של להקת The Marvelettes, השיר (Money (That's What I Want של בארט סטרונג, השיר (Anna (Go to Him של ארת'ור אלכסנדר, השיר Long Tall Sally של ליטל ריצ'רד, השיר You Really Got a Hold On Me של סמוקי רובינסון, השיר Roll Over Beethoven של צ'אק ברי, השיר Boys של ההרכב The Shirelles, ועוד.

למרות שהסגנונות המוזיקליים השונים שהתנסה בהם, הלב של ג'ון נשאר קרוב למוזיקה השחורה, ולא במקרה בחר עבור האלבום Rock'n'Roll שיצא בפברואר 1975, להקליט קאברים של שירים כמו השיר Sweet Sixteen Sweet של צ'אק ברי, השיר Ya Ya של לי דורסי, השיר Just Because של לויד פרייס, והשיר Stand By Me של בן א. קינג' אותם כלל

ב-12 cספטמבר 1971 התפרסם בעתון New York Times מאמר בשם Nothing Like a Shot of Soul to Pep Up Rock, של העיתונאי קרייג מקגרגורי. במאמר האשים מקגרגורי להקות לבנות, ובעיקר את הביטלס, בניצול המוזיקה השחורה לעשיית כסף. הדבר מאד הכעיס את ג'ון, שקרא את המאמר יומיים אחרי שהתפרסם, בזמן שהיה בטיסה טרנס-אטלנטית. ג'ון לקח נייר עם הלוגו של חברת התעופה, American Airlines, וכתב מכתב תגובה כמו שרק ג'ון יכול היה לכתוב. המכתב הזה התגלה רק לאחרונה, לאחר שמקגרגורי מכר אותו, יחד עם צילום של המאמר שלו והעתק מתשובתו למכתב של ג'ון, תמורת 12,000 פאונד, באמצעות בית המכירות הפומביות, Bonhams בלונדון.

כך כתב ג'ון (הדגשים נאמנים למקור):

===========================================

אמריקן איירליינס

בטיסה - כן

גובה- לא ברור

מיקום - כן

14 בספטמבר 71

קרייג מקגרגור היקר

השירים Money, Twist and Shout, ו-You Really Got a Hold on Me היו שירים שאנחנו (הביטלס) ביצענו באולמות הריקודים ברחבי בריטניה, ובעיקר בליברפול. זה היה טבעי שניסינו לבצע אותם כמה שיותר קרוב לביצוע ששמענו בתקליטים - תמיד רציתי שנבצע אותם אפילו עוד יותר קרוב למקור. לא בצענו את השירים שאנחנו כתבנו בתקופה המוקדמת - הם לא היו מספיק טובים - הדבר היחיד שעשינו היה להודיע שאלה שירים שחורים מקוריים - אהבנו את המוזיקה הזו ורצינו להפיץ אותה בכל דרך שיכולנו. בשנות ה-50 היו מעט אנשים שהאזינו למוזיקת בלוז - R&B - רוק'נ'רול, באמריקה ובבריטניה. אנשים כמו - אריק בארדון מה-Animals - מיק ג'אגר מה-Stones - ואנחנו, שתינו, אכלנו וישנו מוזיקה שחורה, וגם הקלטנו אותה, צעירים רבים נדלקו על המוזיקה השחורה בזכותנו.

זה לא היה ניצול,

זו הייתה אהבה.

ג'ון + ינון (John + Yennon)

===========================================