ב-24 באפריל 1976 הציע לורן מייקלס, המפיק של תכנית הטלוויזיה הוותקיה והפופולרית Saturday Night Live של רשת NBC, בפני המצלמות, סכום של 3,000 דולר לחברי הביטלס לשעבר אם יגיעו לאולפן ויבצעו שלושה שירים מהרפרטואר של הביטלס. כעבור כחודש, ב-22 במאי 1976, חזר מייקלס על הצעתו והפעם העלה את הסכום ל-3,200 דולר. כידוע, ההצעה הזו לא הביאה לאיחוד של הביטלס, למרות שג'ון לנון ופול מקרטני צפו בתכנית ביחד בדירה של ג'ון ושקלו לגשת לאולפנים. בסוף, ננטש הרעיון כי היו "עייפים מדי" כפי שסיפר ג'ון בראיון בשנת 1980.
הנה השידור מה-NBC:
ב-20 בנובמבר 1976 היה ג'ורג' הריסון מנחה אורח בתכנית Saturday Night Live, וכהמשך לאותה הצעה של מייקלס, דרש כבדיחה, לקבל על הופעתו את מלוא הסכום שהובטח. אז הסביר לו מייקלס, שלא יוכל להענות לבקשתו, משום שהסכום יועד לכל ארבעת חברי הביטלס.
הנה הקטע עם ג'ורג' הריסון:
התכנית Saturday Night Live לא הניחה לנושא איחוד להקת הביטלס, ובקטע פחות זכור, אך לא פחות מבריק, ששודר כעבור כשנתיים, ב-7 באוקטובר 1978, הומחז מפגש פסגה בין ג'ון, אותו גילם השחקן ג'ון בלושי, לפול, אותו גילם השחקן ביל מאריי, בתיווכו של נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר, אותו גילם השחקן דן אקרויד, המנסה לאחד בין השניים. ההשראה לקטע הזה הוא טקס החתימה של הסכם המסגרת, שהוביל להסכם השלום, בין מצרים וישראל, שהתקיים ב-17 בספטמבר 1978, בבית הלבן, בין ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין, לנשיא מצריים, אנואר סאדאת, בתיווכו של נשיא ארה"ב, ג'ימי קרטר.
בתחילת הקטע נשמע קולו של הכתב הידוע, וולטר קרונקייט, המכריז:
ועכשיו נעבור לבית הלבן, שם נשמע את הנשיא קרטר בהודעה מפתיעה.
אז רואים את דמותו של "הנשיא קרטר" בחדר הסגלגל, כאשר בשני צדדיו "ג'ון" ו"פול". עכשיו נותר לעקוב אחר השיחה הבא:
"ג'ימי קרטר" (דן אקרויד):
ערב טוב, ההצלחה של פסגת קמפ דייוויד לפני שבועיים היא הישג נהדר עבור העולם כולו, כמו גם עבורי. אחרי שהסתכלתי על הסקרים, אמרתי לעצמי: "ג'ימי , למה שלא תמשיך לעשות את מה שאתה עושה הכי טוב, לכנס אנשים עם פערים ביניהם שהם לכאורה בלתי ניתנים לגישור, ולגרום להם למצוא בסיס משותף להגיע להסכם?". כך, בשלושה-עשר הימים האחרונים, ללא ידיעת התקשורת, נפגשתי בסתר בקמפ דייוויד עם מר ג'ון לנון ועם מר פול מקרטני.
הצלחת השיחות הללו עלתה בהרבה על הציפיות שלנו, ואני שמח לבשר שהסכמנו לחתום על מסמך בשם "הסכם מסגרת לאיחוד של הביטלס". נותרו עדיין מספר חילוקי דעות, והרבה תלוי בזמינותם של ג'ורג' ורינגו שאמורים להצטרף למשא ומתן, ולכן, מזכיר המדינה ואנס ייסע מחר ללונדון כדי להיפגש עם ג'ורג', ואנחנו בטוחים שרינגו, מצדו, יעשה הכל כדי להביא להצלחת המגעים. אם הכל ילך כשורה, הביטלס ייצאו למסע הופעות ב-30 ערים בארה"ב, עוד לפני נובמבר 1980, כך אנחנו מקווים. בנוסף, יוציאו הביטלס אלבום חדש, שאני חוזה שיהיה אלבום פלטינה כפול.
הרשו לי לקרוא בפניכם מספר נקודות מפתח של הסכם המסגרת:
· ריצ'רד "רינגו" סטארקי ינגן על כלי הקשה ותופים בכל ההופעות של הביטלס, אולם באולפן ההקלטות יתכן והשתתפותו לא תדרש, עפ"י שיקול דעתו של מר פול מקרטני.
· ג'ורג' הריסון יוגבל לשיר אחד בכל אלבום, בהתחשב בעניינים הנוגעים לתת-היבשת ההודית.
· יוקו אונו לא תשיר, תזמזם, תצרח, תמלמל, תדבר או תשמיע צלילים קוליים באלבום כלשהו של הביטלס או במהלך הופעה של הביטלס.
· לינדה איסטמן מקרטני לא תשיר, תזמזם, תצרח, תמלמל, תדבר או תנגן בטמבורין באף אלבום של הביטלס או במהלך הופעה של הביטלס.
שני האדונים האלה עשו וויתורים כואבים כדי להגיע לפשרה, אבל אלמלא האנשים שלי שעבדו מאחורי הקלעים, לא היינו מגיעים לכאן הערב. אני רוצה להודות במיוחד למזכיר המדינה סיירוס ואנס ולזמר סמוקי רובינסון. אפשר לומר שזו הייתה דרך ארוכה ומפותלת אבל, כמו שאמרתי לפול ולג'ון כשטסנו לכאן מקמפ דייוויד, אני חושב שהוכחנו שבסופו של דבר, כמו שמישהו אמר פעם, האהבה שאתה מקבל שווה לאהבה שאתה נותן.
"פול" (ביל מאריי):
תנו לי להגיד לכם על ידידי, הנשיא קרטר, שמדובר באיש מאד אמיץ, והוא עבד על ההסכם ימים כלילות, וכך גם אנחנו. בימים האלה, לא הלכנו לישון לפני השעה שלוש או ארבע לפנות בבוקר, ואז כשהיינו קמים בסביבות השעה שלוש או ארבע אחר הצהריים, והנשיא כבר היה ער ועבד
"ג'ון" (ג'ון בלושי):
זה נכון, כידוע, לפול ולי יש חילוקי דעות, אך הבטחנו לנשיא קרטר שנכתוב את השיר החדש הראשון שלנו תוך כשלושה חודשים. פול, אני מקווה שנעשה את זה תוך יותר משלושה חודשים, כלומר, תוך פחות משלושה חודשים. סליחה, פול.
אז קמו "ג'ון" ו"פול" והתחבקו, כשברקע התנגן השיר The End.
הנה הקטע מתוך Saturday Night Live:
שמעתי פעם בפודקסט משהו על הביטלס, שהפגישה ההיא שכביכול הם צפו בתוכנית יחד בבית של ג'ון בניו יורק, לא באמת התקיימה. שפיל גם אמר שזה לא קרה באמת.